בוודאי שמת לב שיש לכם קול קטן בתוך הראש שמהרגע שקמתם אינו מפסיק לדבר. לפעמים הוא מקשקש כל כך הרבה שאנו רוצים לומר לו ש-“יסתום את הפה”. אבל הקול הזה ממשיך בשלו כביכול ללא שום קשר למה אנו רוצים או לא.

בדרך כלל אנו מאד מאמינים לכל מה שהקול הזה אומר ורוב הזמן מרגישים שזה אנו עצמנו שמדברים לעצמנו.

אחד מהתגליות שאנו מגלים מהר מאד בזמן תרגול מדיטציה הוא שלמרות שאנו מתכוונים להיות שקטים וקשובים, בוחרים בכך ומשתדלים בכל כוחנו להצליח בכך, הקול הפנימי (הקריין) ממשיך בשלו בלא שום התחשבות בניסיון שלנו למדוט.

אחת השאלות שאנו מתחבטים בהן בתחילת תרגולות המדיטציה היא מי נמצא שם בעצם בפנים. מי הוא זה שמתרגל מדיטציה ומי הוא זה שמפטפט בלי סוף, האם זה אני או זה אני. ואם אני סובל מפיצול אישיות או הפרעה פסיכיאטרית אחרת שגורמת לתופעה ?

אז ראשית אין מקום לדאגה אם זה החוויה שלכם במדיטציה, זו חוויה אוניברסלית ונחשבת לנורמטיבית לחלוטין. כמובן שבסופו של דבר אנו רוצים לדעת לנהל את המערכת שלנו אולם השלבים הראשונים של המדיטציה הם שלבים של גילוי מדהים עד כמה אין לנו שליטה פנימית על המחשבות, הקולות הפנימיים, הרצונות, תשומת הלב ועוד הרבה תפקודים שהינם אוטונומיים ומופעלים ע”י כוחות ודחפים תת מודעים.

מדיטציה למעשה בשלב ראשון שואפת להביא אותנו להיכרות עם העולם התת המודע, כוחותיו והדפוסים שלו ובהדרגה להתחיל לנהל אותם למען מטרות נעלות יותר.

למעשה ככל שנתרגל יותר מדיטציה נכיר רבדים עמוקים יותר של מנגנונים אוטונומיים שביכולתם לגרום לנו לחשוב, לרצות, להרגיש, להגיב !!!
בכך המדיטציה חושפת בפנינו את העובדה המדהימה שאנחנו לא המחשבות, אנחנו לא הרצונות, אנחנו לא הרגשות – אנחנו אלה שמודעים לגוף ולהכרה ולתפקוד שלהם שעד כה האמנו לגמרי שהוא “אני”.

כאשר בעזרת תרגולי מדיטציה אנו מתחילים להבדיל בין מי שאנו לבין המחשבות, הריגושים, התגובות וכו’, אנו יכולים להתחיל להתבונן או למדוט על תבניות “התכנות” של תת המודע ובהדרגה לתכנת אותו (reprograming) באופן הרבה יותר יעיל, בריא ומאוזן.

אנו מתחילים להבין את המנגנונים שגרמו לנו להתעצבן “בלי שליטה”, לומר דברים שאחר כך הצטערנו עליהם “בלי שליטה”, להגיב “בלי שליטה”.
למעשה ככל שנתרגל יותר מדיטציה נגלה עד כמה את רוב שעות היום אנו מעבירים “בלי שליטה” על מצב של טייס אוטומטי.

המילה שליטה לעיתים קרובות מביאה איתה קונוטציות של כוחניות, אולם תרגול המדיטציה פותח בפנינו ספקטרום רחב יותר אפשרויות בחירה ומכאן היכולות לנתב את עצמנו באופן מודע ולשלוט טוב יותר בתוצאות תגובותינו.

אחד התהליכים החשובים שתרגול המדיטציה מחולל הוא עירור של תגובת ההרפייה (relaxation response). בתהליך הזה מערכת העצבים שלנו שהיתה בדריכות גבוה ותחת עומס גבוה מאד מורידה כביכול הילוך דבר  שמסייע לה לשמור את עצמה ממצב בו היא “נשרפת” ואנו חווים (Burn out).
גם המערכת ההורמונאלית במצבים של לחץ מתמשך יכולה ממש ליצור עומס יתר על המערכת על ידי יתר פעילות של קורטיזול ואנדרנלין שלאורך זמן יכולים לשבש תפקוד מערכתי, לפגום בעיכול, לשתק את הורמוני הגדילה ועוד.

לעומת זאת תגובת ההרפייה מכניסה לתפקוד שפע של מערכות והורמונים התומכים באיזון, ריפוי עצמי והשגת חווייה פנימית עמוקה של בריאות קורנת ו Well-Being.